החלטה בתיק הע"ז 2201-09

1.         זוהי בקשה מטעם ב"כ הנאשמת לקבוע כי אין להשיב לאשמה עם סיום פרשת התביעה ולזכות את הנאשמת לאלתר.

2.         על פי כתב האישום, הנאשמת הינה חברה שעסקה בתחום של אספקת עובדים זרים בענף הבניה. במועד הרלוונטי לכתב האישום היה מוסכם בין הנאשמת לבין חברת מוטיב הנדסה בע"מ כי הנאשמת תספק לה עובדים לביצוע עבודות בענף הבניה. ביום 31.7.07 במסגרת ביקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת באתר בית הגפן ברח' ברקת בחולון בו בוצעו עבודות הבניה, נמצא כי הנאשמת לא העמידה לרשות העובדים מגורים הולמים. מדובר בהעדר תאורה במגורים, העדר ארונות אישיים, לכלוך ועובש, נזילות מי ביוב ופגמים רבים נוספים אשר פורטו בכתב האישום.

3.         במסגרת עדויותיהם של עדי המאשימה, הוגש תיאור מקרה מיום 31.7.07 (ת/1) על פיו, נערכה ביקורת באתר הבניה ונמצאו ליקויים רבים. במקום פגש הצוות את אחד העובדים ששמו מצויין בתיאור המקרה וכן נכח במקום מנהל העבודה של בעלת האתר י.ד. לוי אלברט. לבית הדין הוגש דוח ביקורת מגורי עובדים זרים (ת/2) וכן, צילומים שנערכו במקום (ת/3).

            בית הדין קיבל כראיה מסמך החתום על ידי "שלומית" מטעם הנאשמת (ת/4) ובו פרטי תשעה עובדים זרים אשר לנו באותו אתר מיום 29.7.07. בנוסף, הוגשו מסמכים אחרים המעידים על ביקורת חוזרת שנערכה במקום.

            הנאשמת העידה את מר אביב מאירי שהוא הבעלים של חברת מוטיב הנדסה בע"מ. בין השאר ציין העד, כי ביום 30.7.07, היינו יום לפני מועד הביקורת הראשונה, העבירה חברתו את כל הקרוואנים מאתר אחר לאתר בית הגפן וביום הביקורת, החלו לארגן את החיבורים של ביוב וחשמל ולהשמיש אותם למגורי עובדים. לטענתו, הוסבר למפקחים שאף אחד לא גר פה אך הם התעקשו. לפי עדותו באותו מועד לא לנו העובדים באותו אתר אלא באתר אחר בראשון לציון. באמצעות העד מאירי הוגשה חשבונית מס המעידה לכאורה כי הקרוואנים הועברו יום לפני מועד הביקורת, היינו ביום 30.7.07.

4.         לטענת ב"כ הנאשמת, אין עליה להשיב לאשמה. מדובר בביקורת שנעשתה ללא נוכחות העובדים ולא זיהוי שלהם וללא אישור של נציג הנאשמת. שלומית החתומה על ת/4, לא זומנה להעיד ואילו עד המאשימה מר מאירי, ציין בפירוט רב כי העובדים לא לנו באתר.

            ב"כ המאשימה טוען, כי נוכח העדויות והסתירה בעדותו של מר מאירי, אין מקום לקבלת הבקשה ובנסיבות הענין די בחומר הראיות שהוגש על מנת לדחות את הטענה כי אין להשיב לאשמה.

5.          הלכה היא, כי אם הובאו ראיות בסיסיות ואף דלות להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום, אין להיענות לטענה כי אין להשיב לאשמה (ע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון פ"ד לב' (1) 170). בשלב זה אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות ואינו מעניק משקל ראייתי. הטענה לפיה אין להשיב לאשמה, נבחנת בהנחה שהראיות שהובאו לחובת הנאשם תזכינה במלוא האימון והמשקל הראייתי (י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני א' מהדורה מעודכנת תשס"ט - 2009 עמ' 1449).

6.         ממכלול העדויות והראיות שהוצגו על ידי המאשימה, אני סבור כי אין מקום להיענות לבקשה. השאלה באשר למשמעות הכניסה לאתר ללא אישור אמורה להיות נדונה במסגרת הכרעת הדין לגופה. יש לקחת בחשבון את טענת עד המאשימה כי ניתנה לו הרשות להיכנס למקום על ידי אחד העובדים. המסמך ת/4 התקבל לתיק ויש לבחון את משקלו בשלב הכרעת הדין. לענין זה יש ליתן את הדעת לכך שעל פי אותו אישור, העובדים לנו באתר מתאריך 29.7.07.

            באשר לעדותו של העד מאירי, הרי שבחקירתו (ת/9) שנעשתה ביום 30.12.07, לא ידע לומר האם העובדים לנו במקום אם לאו.  עדותו אמורה להיבחן גם לאור חקירתו.

            אכן קיימות תמיהות בעמדת המאשימה בעיקר בשאלה האם אכן נעשתה ביקורת רק יום לאחר העברת הקרוואנים ומשמעות נתון זה לאישומים המיוחסים לנאשמת. כמו כן, לא ברור מהו המועד בו נעשתה הביקורת החוזרת וזאת נוכח הסתירות במסמכים שהוגשו בענין זה. עם זאת, אין בכך לקבוע כי אין להשיב לאשמה ובית הדין יתן למכלול השאלות את המשקל הראוי בעת הכרעת הדין.

7.         הבקשה נדחית.

            נקבע לעדויות הנאשמת ליום 16.12.12 בשעה 08:30.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: